fatfight
דף ראשי » מלחמה בהשמנה » טיפול גלובלי וקונבנציונאלי בהשמנה

טיפול גלובלי וקונבנציונאלי בהשמנה

  דרכי הטיפול במגיפת ההשמנה הן רבות ומגוונות, הן ברמת הפרט והן ברמה הגלובלית. ברמת הפרט הטיפול כולל דיאטות, קבוצות תמיכה, טיפולים משלימים ובמקרים קיצוניים התערבות תרופתית או כירורגית. ברמה הגלובלית הטיפול הינו באמצעות  הגברת המודעות-הסברה ציבורית, השקת מוצרי בריאות ודיאטה חדשות לבקרים, קמפיינים ופרסומים .

  לאור העובדות והנתונים בנוגע למגיפת ההשמנה והסיכונים הכרוכים בה החליטו IOM- institute of medicine ו- NAC- - national academy of science, על הכנת תוכנית מניעה למיגור תופעת ההשמנה ויצאו עם המלצות למשפחות, בתי ספר, מפעלים, קהילות וממשלות:

1.       ברמה מדנית יש למנות מובילים לבעיית ההשמנה.

2.       על הסקטור התעשייתי לפתח ולקדם מוצרים, אפשרויות ומידע שמעודד אכילה מאוזנת ופעילות גופנית.

3.       יש להשתמש בתוויות ברורות על מוצרי המזון המציינות את הרכב המזון וכמות הקלוריות.

4.       תוכנית שיווקית לפרסום הנחות אשר תקטין את הסיכון להשמנה.

5.       שימוש במדיה וקמפיינים לפיתוח תוכנית קהילתית למניעת השמנה.

6.       בניית תשתית לעידוד הליכה ופעילות גופנית.

7.       על מערכת הבריאות להיות מעורבת לדרבן את האנשים ולגביר את מודעותם.

8.       מערכת החינוך תספק תוכנית שתעודד התנהגות אכילה ופעילות גופנית.

9.       על ההורים לדאוג למשטר אוכל בריא ולעודד ילדים לפעילות גופנית.

  ירידה במשקל הינה הכרחית במצבים בהם ישנה השמנה על פי ההגדרות, כיוון שהיום הינה מחלה לכל דבר, וסיבוכיה קשים עד מוות. מחקרים מראים כי ירידה במשקל מקטינה את הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בהשמנה ומאריכה את תוחלת החיים.

הטיפול הקונבנציונאלי:

בראש ובראשונה עלינו לבחון ולשלול מספר גורמים שיכולים להוביל להשמנה וזאת באמצעות בדיקות מעבדה מקדימות:

  • · רמת הורמונים- הורמוני בלוטת התריס, DHEA, קורטיזול, טסטוסטרון, הורמוני גדילה, אסטרוגן, אינסולין ופרוגסטרון, כאשר רמה לא תקינה של הורמונים אלה עלול להוביל למצב השמנה.
  • ·חדירות מעי הגורר פגיעה במערכת העיכול, נבדק באמצעות בדיקת שתן.
  •  פרופיל ניקוי גוף מרעלים ומצב מתכות רעילות בגוף באמצעות בדיקת שתן. מצב רעילות כבד פוגע בתפקידו כאחראי על חילוף חומרים בגוף.
  • מצב מינרלים וויטמינים, במיוחד: מגנזיום, L קרניטין, כרום ו Q10 נבחן באמצעות בדיקת דם.
  • תפקוד מערכת העיכול והימצאות חיידקים, טפילים, קנדידה, באמצעות בדיקת צואה וקולונוסקופיה. בעיות במערכת העיכול משפיעות על הספיגה, יכולת חילוף החומרים ושינוי במנגנונים כגון רעב ושובע, צורך  במתוק.
  • בדיקת רמת הסוכר בדם באמצעות בדיקות דם, מצב של סכרת יכול להוביל להשמנה. מצב בו רמות הסוכר בדם גבוהות עלול להביא לקושי בירידה במשקל.
  • אלרגיה/רגישות למזון או לחומרים המצויים בסביבה באמצעות בדיקות דם או בדיקת מוליכות חשמלית מיוחדת.

  הרפואה הקונבנציונאלית מציעה היום חמש שיטות הרזיה עיקריות: תפריט דל אנרגיה(דל קלוריות), פעילות גופנית מוגברת, שינוי התנהגותי, טיפול תרופתי והתערבות כירורגית במצבים קיצוניים. כל השיטות שואפות להגיע למצב שבו צריכת האנרגיה תהיה קטנה מהוצאת האנרגיה. ניתן לאמץ את השיטות במשולב או בנפרד.

 טיפול  תזונתי:

הטיפול הקונבנציונאלי בהיבט התזונתי, אותו מייצגות מגזר הדיאטניות הקליניות מתרכז סביב הצעת תפריטים בעלי מאזן קלורי שלילי.

   מבחינת האנרגיה מבחינים בין שלוש קבוצות של תפריטים דלי אנרגיה:

א. תפריט מאוזן עם הגבלת אנרגיה קלה: כולל בדרך כלל הגבלה של 500-100 קק"ל ביום פחות מהצורך, אך אין לצרוך פחות מ-800 קק"ל ליום. כולל את כל רכיבי התזונה ועל כן לא כרוך בחסר, אך במידה והצריכה הקלורית פחותה מ-1200 מומלץ לצרוך מולטי ויטמין. מומלץ לצרוך מוצרים דלי שומן, אך לא להמנע לחלוטין מצריכת שומן בשל הצורך לספק חומצות שומן חיוניות. בתפריט המאוזן יש לצפות לירדה של חצי ק"ג בממוצע שבועי. מתאים בד"כ למצבי השמנה קלים עד בינוניים. יתרון השיטה טמון בהסתגלות לאכילה מבוקרת ונכונה כאורח חיים, וחסרונה טמון בכך שאנשים רבים נוטים להתייאש במידה ואינם רואים תוצאות מיידיות.

ב. תפריט מוגבל מאוד באנרגיה: סוג תפריטים זה כולל 200-800 קק"ל ליום. אין הוא מתאים לכל אדם, לפיכך מחוייב בהשגחה רפואית צמודה. עליו לכלול כמות חלבונים המותאמת לאדם ומעט שומנים, וכן תוספת של ויטמינים ומינרלים כתוספי תזונה. בשנים האחרונות משתמשים בתפריט זה בבתי חולים במוסדות שהתמחו בטיפול בהשמנה, במיוחד במקרים של השמנה בינונית עד קשה. בתפריט זה ניתן להפחית 1-3 ק"ג בשבוע. קצב איבוד המשקל תלוי בכמות האנרגיה הנצרכת ורמת הפעילות. תפריט זה מהווה סכנה כאשר מבוצע ללא השגחה מקצועית ולאורך זמן.

ג. תפריט הרעבה- כולל פחות מ-200 קק"ל ליום ומלווה בפירוק מואץ של כל מרכיבי הרקמות- חלבונים, שומנים ופחמימות, תוך הפרשת מים רבה.תפריט זה נעשה תוך השגחה רפואית קפדנית ומתן נוזלים, ויטמינים ומינרלים כתוספי תזונה.משתמשים בתפריט זה כאשר יש מצבי השמנה קשים וכאשר יש צורך בהרזיה מהירה. קיים סיכון של חסרים תזונתיים וסכנה לבריאות עד מקרי מוות. הדיאטה הקיצונית הגורמת לירידה בק"ג רבים-10%-15% מהמשקל ההתחלתי תוך פרק זמן קצר, עלולה לגרום לחולשה, עייפות, התעלפות, ירידה בזיכרון ובכושר הריכוז, עצבנות יתר, נדודי שינה ואי שקט, הופעת פצעים בפה ובלשון, עצירות, ירידה במערכת החיסונית ונטייה מוגברת לחלות במחלות זיהומיות, הרעה במצב העור והופעת קמטים, נשירת שיער, אוסטיאופורוזיס.

לרוב לאחר ירידה קיצונית  נצפה לעלייה קיצונית. אפקט זה של ירידה ועליה מוביל בסופו לפגיעה בחילוף החומרים הבסיסי ובתפקוד בלוטת התריס, דבר שגורר אחריו קושי רב יותר לרדת במשקל.

טיפול התנהגותי:

  למעשה, לא ניתן להוציא לפועל תוכנית הרזיה יעילה ללא עריכת שינויים מקבילים בדפוסי ההתנהגות. שיטת השינוי בהתנהגות המיוצגת בקבוצות התמיכה, דיאטנים, רופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים מעבירה את הדגש מפיקוח על האכילה עצמה אל ההרגלים הקשורים באכילה. מחקרים מראים כי מבין השיטות הקונבנציונאליות להורדה במשקל, שיטה זו כרוכה בפחות סיכונים והשפעתה היא ארוכת הטווח ביותר, אך לא הוכיחה את עצמה כאשר השתמשו בה ללא שינויים בתזונה ובתנועה. שיטת השינוי בהתנהגות מבוססת על ארבעה עקרונות עיקריים: א. רישום מדויק של המזון הנאכל, צורת אכילה, מיקומה ונסיבותיה, וכן פעילות גופנית, וזאת על מנת להכיר את דפוסי ההתנהגות של המטופל ולשקף לו אותה. ב. שינוי רגשות סביב אוכל ואכילה.ג. מתן חיזוקים לעריכת שינויים התנהגותיים.ד. שבירת ההתניות הקשורות לאכילה באמצעות פיתוח הרגלים חדשים.

  כיום הסקטור הקונבנציונאלי מוסיף לטיפול ההתנהגותי חינוך בסיסי לתזונה מומלצת, פעילות גופנית ושיטות שונות לשיפור התדמית העצמית, אשר נפגעת או לחילופין גורמת למחלה.

   טיפול תרופתי:

  חוסר יעילותם של תפריטי התזונה לגבי חלק מבני האדם הובילה לשימוש בתרופות להורדה במשקל, בעיקר במקרים שבהם ההשמנה קיצונית. כיום מבחינים בין חמישה סוגים של תרופות עיקריות המסייעות להורדה במשקל:

  •     תרופות מדכאות תיאבון: תרופות אלה פועלות על מערכת העצבים המרכזית באמצעות נוירוטרנסמיטורים, התרופה המוכרת והותיקה מסוג זה היא האמפטאמין. תרופות אלו גורמות לתופעות לוואי כגון: הגברת קצב פעימות הלב, העלאת לחץ הדם ותחושת יובש בפה, ונוסף על כך הן ממכרות. תרופות אלה מחוייבות בפיקוח רפואי.
  •   תרופות המגבירות את הפעילות המטאבולית: הדוגמא המוכרת ביותר הינה  תוסף הורמון תירוקסין המאיץ את קצב הירידה במשקל, אך גורם להידלדלות גדולה במסת השריר, לפגיעה בשריר הלב ולאיבוד סידן מהעצמות. בשל תופעות הלוואי הרבות נמנעים היום מנתינת הורמון זה. תרופות חדשות להגברת הפעילות המטאבולית  נמצאות כיום בשלבי פיתוח.
  •   תרופות המשנות את תהליכי  העיכול: סיבים תזונתיים המסייעים להגברת תחושת השובע או חומרים המעכבים את אנזימי העיכול המורידים את כמות המזון הנספג. תרופות אלה גורמות לכך שהמזון מתעכל באופן חלקי על ידי האנזימים במעי הדק והחיידקים במעי הגס, השאר יוצא מגופינו ואינו מנוצל. השפעתם אינה גדולה ומאידך גורמים לעיתים למיחושי בטן והפרעות עיכול.
  •   תרופות הגורמות לפירוק שומנים מקומיים: תרופות אלה, הניתנות בזריקה או משחה, מיועדות במישרין לרקמת השומן באיזורים שונים בגוף. מרביתן פועלות על השומן התת עורי ומצויות בשלבי ניסוי לבדיקת יעילותן לטווח הארוך והקצר.
  • תרופות משתנות או משלשלים: תרופות אלה אינן מפרקות את רקמת השומן, אלא מגבירות את הפרשת המים והאלקטרוליטים מהגוף, על כן עלולות לגרום להתייבשות. הפרעות נוספות עלולות להיווצר בהמשך עקב חסר באלקטרוליטים שונים.
  •  תרופות נוספות: בשוק התרופות קיים מגוון רחב של תכשירים הנמכרים כמסייעים לירידה במשקל. חלקם לא נבדקו באופן מדעי ולא ברור הרכבם וכיצד פועלים.

  ב 2008 התקיים כנס תזונה מונעת שבמסגרתו דנים מומחים ישראלים ובינלאומיים בבעיות תזונה שונות. במהלך הכנס התקיים דיבייט לגבי סיוע בתרופות להרזייה. הטיעונים שעלו בעד הציגו את תמיכת התרופות במשטר הדיאטה, יעילותן למי שחייבים לרדת במשקל באופן דרסטי, ושצירופם לדיאטה הוכחה כיעילה יותר. מנגד עלו הטיעונים כי השפעת התרופות קימת כל עוד נוטלים אותם וברגע שמפסיקים אין  ערך מצטבר, על כן לרוב נראה חזרה למשקל הקודם ואף יותר ממנו. עלתה טענה כי המשתמש בתרופה מסתמך עליה ועל כן אינו מסגל הרגלי אכילה נכונים לאורך זמן ובנוסף לכך נטילתן מלווה בתופעות לוואי רבות ושונות מתרופה לתרופה. על הרופא להיות שקול ולקחת בחשבון פרמטרים שונים בבואו להמליץ על לקיחת תרופות. חשוב לזכור כי השמנת יתר חולנית איננה עניין קוסמטי הנוגע למראה והופעה חיצונית בלבד, אלא בעיקר מדובר בגורם תמותה ראשון במעלה ועל כן לעיתים טיפול רפואי קליני בלתי נמנע.

  התערבות כירורגית:

  במקרים קיצוניים, בהם כל השיטות שנמנו נחלו כשלון וההשמנה הנה קשה ומסוכנת מבצעים התערבות כירורגית או כירורגית למחצה. ניתוחים כטיפול בהשמנת יתר חולנית החלו להתפתח בשנות ה-50 של המאה ה-20 והם כוללים ניתוחים להגבלת נפח הקיבה כגון הצרת קיבה או בלון קיבה וניתוחים למעי ולקיבה לשם ירידה ביכולת ספיגתם את המזון. בשנים האחרונות הניתוחים הפכו לטיפול מקובל, אך עם זאת ישנם קריטריונים מוגדרים לביצוע הניתוח: ערך BMI הגבוה מ-40 או גבוה מ-35 בשילוב מחלה הקשורה בהשמנה: סכרת, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם, מחלות לב, קוצר נשימה, כאבי פרקים, הפרעות בפוריות, או לחילופין 45 ק"ג מעל משקל הגוף האידיאלי.

 בשנת 2004 פורסם מאמר ב- journal of the america medical association, בו נסקרו 136 מחקרים שכללו 22.094 חולים שנותחו כטיפול במחלתם: 19% גברים, 81% נשים, גיל ממוצע 44, BMI התחלתי 46.9 בממוצע.

  תוצאות הניתוח: ירידה במשקל: כלל החולים איבדו בממוצע 61.2% ממשקלם העודף. תמותה ב-30 ימים שלאחר הניתוח: 0.1%. השפעה על תחלואה נוספת לאחר הניתוח:ב- 76.8% מהמקרים ערכי הסוכר חזרו להיות תקינים, ב- 70%מהמקרים חל שיפור במצב הדיסליפידמיה, 61.7% החלימו מיתר לחץ דם, 85.7% החלימו מדום נשימה בשינה. מסקנת המחקר היתה כי התערבות ניתוחית הינה בעלת סיכון נמוך ביחס לתרומתה לקבוצת אוכלוסיה הנמצאת בסיכון גבוה לתחלואה עד מוות.

   כיום מוכרות ארבע שיטות כירורגיות:

א.      בלון בקיבה: השיטה מבוססת על החדרת בלון ריק לקיבה וניפוחו בתוכה. הבלון נשאר למשך חודשים ספורים, עקב כך נפח הקיבה קטן ומכאן גם כמות המזון שהאדם יכול להכניס קטנה. השיטה יעילה לטווח בו הבלון בקיבה, אך הניתוח כרוך בסיכונים כגון סתימת קיבה, לכן כיום ממעטים לבצעו.

ב.       "מלתעות": קשירת לסתות לתקופה מסוימת, על מנת למנוע מהמטופל הכנסת מזון מוצק, בכך קטנה כמות המזון הנצרך. החסרון נובע מכך שגם באמצעות נוזלים ניתן לצרוך כמות אנרגיה גבוה. השיטה אף עלולה לגרום לדלקות בפה, עששת וקשיים בטיפול במצבי חירום כגון חנק, על כן מצריכה פיקוח רפואי קבוע.

ג.        שאיבת שומן: נשאבת רקמת שומן המצטברת באיזורים מסוימים בגוף. אין עדיין מידע מבוסס על יעילות השיטה לטווח הארוך, אך ידוע הוא כי הגוף ממשיך לצבור שומן בחלקיו האחרים.

ד.       ניתוחי מעי וקיבה: ניתוחים אלה מבוצעים במקרים בהם ההשמנה מסכנת את המטופל ונלקח בחשבון גם אלמנט הגיל. בשיטה זו סוגרים חלק מהקיבה לרוחבה או לאורכה, ובכך מגבילים את כמות האוכל לעשירית מנפח ארוחה רגילה. ניתוח זה אף מפחית את רמת הורמון הגרלין, שמקורו בקיבה ובכך מושגת תחושת שובע.הסגירה אינה קבועה וניתן להחזירה למצבה הקודם. בעבר ביצעו גם ניתוח לקיצור המעי הדק על מנת להפחית את כושר ספיגת המזון.

  כבכל ניתוח גם כאן יש לחשוב מראש על הסיכונים הכרוכים בניתוחים אלו: דימומים, סיבוכים עקב הרדמה או תרופות הנלקחות, פקקת ורידית, פתיחת פצע הניתוח, תסחיף ריאתי, זיהומים שונים, דלקת ריאות, היצרות בין מעי וקיבה, פגיעה בטחול.

 

סיבוכי אפשריים בעקבות הניתוח: חסרים תזונתיים, אבנים בכיס מרה, בחילות, גזים, שלשולים, הזעה ועייפות, החלקת טבעת שעלולה לגרום לבחילות והקאות.

    מכאן, לפני שממהרים להיעזר בפתרון "הקל" עלינו לשקול לאמץ פתרון בתהליך ארוך אך יעיל יותר לטווח הארוך.

  עם זאת חשוב לציין כי לא בכדי קיימת אפשרות זאת שבמקרים מסויימים של השמנה קיצונית, אף מהווה פתרון מציל חיים.

 

 

הרשמה לעדכונים

לקבלת עדכונים, אנא השאירו מייל: