butterfly
דף ראשי » טיפול במחלות נפוצות » דלקת בדרכי השתן

דלקת בדרכי השתן

רקע:

  UTI- דלקת בדרכי השתן ובעיקר בשלפוחית השתן הן בעיות הזיהום הנפוצות ביותר ושכיחותן בקרב נשים גבוה פי חמש מאשר בגברים עקב המבנה האנטומי הייחודי לנשים: הסמיכות של האנוס, הוגינה והאורטרה הקצרה יותר אצל נשים.

Cystitis- דלקת של השלפוחית.

Orethritis- דלקת של האורטרה.

Pyelonephritis- זיהום בכליה.

   דלקת בשלפוחית השתן נפוצה וקלה יחסית. הטיפול בה קל וקצר לעומת דלקת הנמצאת מעל שלפוחית השתן  ודלקת כלייתית הגורמות לסיבוכים רבים והטיפול קשה יותר. כאשר מדובר בילדים המצב לרוב דורש אישפוז.

ציסטיטיס, דלקת בשלפוחית השתן, נפוצה אצל נשים. כחמישית מהנשים סובלות לפחות פעם בשנה מאי נוחות בדרכי השתן. נשים בעלות היסטוריה של דלקות נשנות בדרכי השתן סובלות מדלקת זו לפחות פעם בשנה.

אתיולוגיה לדלקת בדרכי השתן:

  השתן, כאשר הוא מופרש מהכליות נמצא סטרילי עד הגיעו לשופכה. חיידקים יכולים להגיע לדרכי השתן על ידי עליה מהשופכה או באופן נדיר בהרבה, דרך זרם הדם.  חיידקים מגיעים לשופכה כתוצאה מזיהום צואתי (e.coli מהווה 85% מהזיהומים), או אצל נשים ייתכן גם דרך הפרשה נרתיקית.

  גורמים שונים מביאים להנצחת הזיהום  או הגברתו:

  •   סתימות מבניות או תפקודיות של הזרימה הגורמות ללכידת השתן.
  •   מערכת חיסון חלשה.
  • בהריון הסיכון מוכפל
  • יחסי מין- אצל נשים מעבר של חיידקים מפי הטבעת לנרתיק ולדרכי השתן, בעיית קיום יחסי מין אנאליים לפני החדירה לנרתיק, חבלה מכאנית או גירוי.
  •  מומים מבניים של דרכי השתן החוסמים את הזרימה החופשית.
  •  בגיל המעבר ואחריו – שחלות האישה מפסיקות את תפקודן התקין ולא מתקיימת הפרשה של אסטרוגן, במצב זה רירית הנרתיק ודרכי השתן התחתונות מאבדות את המרקם הטבעי שלהן ומופיע יובש בנרתיק.
  •  נשים הנוטלות גלולות למניעת הריון.
  •  שימוש לא נכון בטמפונים ושטיפה מרובה של הנרתיק, עשויה לגרום לחוסר איזון של הפלורה החיובית בנרתיק ובכך לגרום לזיהומים בדרכי השתן.
  •  הפרעות סיסטמיות כגון: סכרת, סרטן של של שלפוחית השתן( שכיח יותר אצל גברים).

  מנגנוני ההגנה של הגוף כנגד צמיחת החיידקים בדרכי השתן:

  •  זרימת השתן שוטפת חיידקים (מומלץ שנפח השתן יהיה גדול).
  • לפני שטח השלפוחית ישנן תכונות אנטי חיידקיות.
  • ה-pH במצב בסיסי בשלפוחית ועל כן מעכב צמיחת חיידקים.
  •    הנוזל בערמונית מכיל חומרים אנטי חיידקיים רבים.
  •  מערכת חיסון-הגוף מפריש במהירות כדוריות דם לבנות המפקחות על החיידקים.

 בניגוד לדיעה הרווחת הסיכוי להידבק בדלקת בשלפוחית השתן עקב שימוש בשירותים ציבוריים הוא מזערי.

סיבוכים אפשריים:

  זיהומים נשנים בשלפוחית יכולים להוות בעיה משמעותית, מפני שאצל מחצית מהנשים תתעורר לבסוף בעיה בדרכי השתן העליונות, כלומר זיהום כלייתי (פיילונפריטיס). זיהום נשנה בכליות יכול לגרום בהדרגה להצטלקות ואצל חלק מהחולות אף לאי ספיקת כליות.

  זיהומים נשנים אף יכולים לאותת על בעיה יותר עמוקה כגון סרטן שלפוחית השתן, סטייה אנטומית או מערכת חיסונית לקויה.

  מקובל להניח כי עד גיל חמש כל דלקת הינה בעיה במערכת השתן העליונה וקיים  פוטנציאל ליצור דלקת בריקמת הכליה (במחקרים נמצא כי ב-15% מהדלקות בגילאים אלו נוצרות דלקות ברקמת הכליה). דלקות אלו הם איזורים מתים בהם הכליה אינה מתפקדת. ארועים חוזרים של דלקות יכולות להוביל לצלקות רבות עד למצב סופי של אי ספיקת כליות.

  בניגוד לכך מעל גיל חמש הסיכוי לנזק כלייתי הינו קטן יחסית והנזקים הנגרמים כתוצאה מדלקת הם קטנים יותר.

  אצל מבוגרים, בעיקר גברים הסובלים מאצירת שתן על רקע הגדלה של בלוטת הערמונית עלולה הדלקת להפוך לאבצס, כלומר לזיהום מוגלתי שאינו מתנקז, שלעיתים גורם לזיהום בדם שעלול להיות קטלני.

  יתר לחץ דם הינו סיבוך נוסף של דלקת בכליה.

 סימפטומים:

  •   זיהומים בדרכי השתן מחוללים בדרך כלל רצון דחוף ותכוף להטיל שתן ותחושה צורבת וכואבת בעת ההשתנה. הכאב בדרך כלל מורגש מעל עצם החיק ולעיתים קרובות גם בגב התחתון. השתנה תכופה במהלך הלילה הינו תסמין נוסף.
  •   השתן עכור לעיתים קרובות ומכיל דם נראה לעין אצל 30% מהאנשים.
  •   ריחו של השתן לעיתים חריף מהרגיל, שכן החיידקים גורמי הדלקת מפרקים את חומרי השתן, פעולה כימית המלווה בייצור גזים.
  •   חום, צמרמורות, וכאבי גב תחתון יכולים להצביע על מעורבות כלייתית.

  התסמינים עשויים להיעלם ללא טיפול.

  לעיתים הזיהום בשלפוחית אינו מלווה בתסמינים ומתגלה כאשר מתבצעת בדיקת שתן מסיבות אחרות. זיהומים אלו נפוצים בעיקר בקרב: א.קשישים העשויים לפתח אי נקיטת שתן. ב.כאשר מערכת העצבים בשלפוחית אינה מתפקדת כיאות.

ג.אדם שהשלפוחית שלו מכילה צנתר זה זמן רב. במיקרים אלו אין הופעת תסמינים עד מצב של זיהום כלייתי.

אבחון :

  הכלי הראשוני לאבחון דלקת בדרכי השתן הינו שלב התשאול הרפואי על בסיס התסמינים הטיפוסיים של הזיהום.

  בנוסף לכך נלקחת דגימת שתן הנאספת מאמצע מתן השתן על מנת שהשתן הנבדק לא יהיה מזוהם בחיידקים מהנרתיק או מקצה הפין. השתן נבדק מבעד למיקרוסקופ על מנת לוודא שאין בו תאי דם אדומים, לבנים או חומרים אחרים. החיידקים נספרים ומגודלים בתרבית על מנת לזהות את סוגיהם ומיניהם. במידה ואדם לוקה בזיהום נראה כי מספר גדול של החיידק הגורם לזיהום זה נמצא.

  חשוב מאוד לגלות את הסיבה לזיהומים חוזרים ונשנים לעיתים תכופות, ולשם כך הרופא עשוי לבצע צילומי רנטגן, תוך שימוש בחומר אטום לקרינה המוזרק לוריד ומופרש בשתן. תצלומי הרנטגן מספקים תמונה של הכליות, שופכנים ושלפוחית השתן.

ביצוע ציסטואורתרוגרפיה ( צילום שלפוחית השתן והשופכה בעת הפרשה), הכרוכה בהחדרת חומר אטום לקרינת רנטגן לתוך שלפוחית השתן וצילום יציאתן, הינה דרך טובה לבדוק זרימה חוזרת של השתן מהשלפוחית, בעיה שקיימת בעיקר אצל ילדים. בדרך זו ניתן גם לזהות אם קיימת היצרות בשופכה.

  לגילוי היצרות, בליטות או חיבורים אנומליים בשופכה הן אצל גברים והן אצל נשים מבצעים אורטרוגרמה וטרוגרדית שבה החומר האטום לקרינת רנטגן מוחדר ישירות לשופכה.

 בזמן שהמצב אינו משתפר עם הטיפול התבוננות הישר לתוך שלפוחית השתן בעזרת צינור המכיל סיבים אופטיים(ציסטוסקופיה) עשוי לסייע באבחון הבעיה.

דרכי מניעה:

  •  טיפול בגורם הראשוני מתייחסת לגברים הסובלים מדלקת עקב אצירת שתן הקשורה בערמונית מוגדלת. במיקרה זה ניתן טיפול להקטנת מימדי הערמונית.
  •  שמירה על הגיינה, בעיקר לגבי נשים שאצלן הגורמים העיקריים להופעת הדלקת הייא נדידת חיידקים מאיזור הטבעת לנרתיק, על כן מומלץ: ניגוב יסודי של פי הטבעת לאחר כל יציאה בכיוון מנוגד לנרתיק, רחצה, להטיל שתן ואף לשטוף את האיזור לאחר קיום יחסי מין.
  • לנשים שהדלקת מתפתחת אצלן בעקבות קיום יחסי מין מוצעת אפשרות של טיפול אנטיביוטי מונע.
  • חשוב ליצור סביבה שלא תהיה ידידותית לחיידקים באיזור איבר המין: לבנים מכותנה 100%, ללא חומר סינטטי, לבנים ובגדים שאינם הדוקים מדי, ובכך נמנע סביבה חמה ולחה האידיאלית להתפתחות חיידקים.

הטיפול הקונבנציונאלי:

  אצל קשישים הזיהום שאינו מלווה בתסמינים אינו מצריך טיפול.

  כצעד ראשוני בטיפול יש לשתות כמות גדולה של נוזלים המחסלת לרוב זיהום קל בשלפוחית, זרם השתן שוטף חיידקים רבים אל מחוץ לגוף ומנגנוני ההגנה של הגוף מחסלים את שאר החיידקים.

  לפני המרשם האנטיביוטי הרופא  קובע האם האדם סובל ממצב שעלול להחמיר את הזיהום בשלפוחית, כגון מבנה אנומלי, ליקוי במערכת העצבים בשלפוחית, סכרת ומערכת חיסונית חלשה המפחיתים את יכולתו של האדם להיאבק בזיהומים, שכן במצבים אלו נדרש טיפול חריף יותר, בעיקר בשל הסבירות שהזיהום יחזור מרגע שהאדם יפסיק לקחת אנטיביוטיקה.

  לקיחת אנטיביוטיקה במשך שלושה ימים או אף מנה אחת יעילות במידה והזיהום לא גרם לסיבוכים.

  במקרה של זיהומים עיקשים יש צורךבלקיחת אנטיביוטיקה למשך 7-10 ימים.

  אנשים הלוקים בזיהומים בשלפוחית יותר מפעמיים בשנה צריכים לקחת את התרופה האנטיביוטית למשך פרק זמן ארוך במינונים נמוכים כאמצעי למניעת (פרופילקטי)הזיהום. בדרך כלל האנטיביוטיקה נלקחת שלוש פעמים בשבוע או לאחר קיום יחסי מין.

  לצורך טיפול בתסמינים, ובעיקר בדחף עיקש ותכוף להטלת שתן ובהשתנה הכרוכה בכאבים נעשה שימוש במגוון תרופות.

תרופות מסויימות כגון אטרפן יכולות להפחית עוויתות בשרירים שנפגעו.

  לעיתים קרובות ניתן להפחית את התסמינים על ידי הפיכת השתן לבסיסי יותר, דבר הכרוך בשתיית תמיסה מימית של אבקת סודה לשתיה.

  במיקרים רבים מתעורר צורך בניתוח, על מנת לפתוח חסימה בזרימת השתן, או על מנת לתקן אנומליה מבנית המגבירה את הסיכויים לזיהומים, כגון צניחת רחם ושלפוחית השתן, ניקוז השתן באמצעות צנתר מסייע לשלוט בזיהום. במקרים אלו מקובל להקדים מתן אנטיביוטיקה לניתוח על מנת שהזיהום לא יתפשט בכל הגוף.

  בקרב קבוצת הנשים המבוגרות, בעיקר אם קיים מצב של דלקות חוזרות, ניתן למרוח את המשחה המכילה אסטרוגן לתקופה של מספר שבועות שמטרתה לחדש את הריקמה באיזור השלפוחית והשופכה (משחה זו ניתנת על ידי הרופא המטפל בלבד).

 

  היתרון בטיפול הקונבנציונאלי, כמו כלל טיפולי הרפואה המערבית, הוא בכל שהוא נותן מענה מיידי לבעיה וגורם מיידית להקלה בסימפטומים ובתחושת אי הנוחות המסיטה אותנו מאורח החיים התקין.

  מנגד ישנם שלושה חסרונות מרכזיים: א. השנות הדלקת. פעמים רבות, בעיקר אצל נשים,זמן קצר לאחר סיום הטיפול התרופתי הדלקת חוזרת. הדבר יכול לנבוע מכך שהטיפול אינו תואם את החיידק התוקף או לחילופין מכך שאין נגיעה בשורש הבעיה. לדוגמא אם הדלקת נובעת מבעיה פסיכוסומטית (הסינים לדוגמא מאמינים כי מערכת השתן קשורה לרגש הפחד, זהו מקום שברפואה המערבית אין כלל נגיעה). ב. הטיפול האנטיביוטי לכשעצמו גורם להחלשות המערכת החיסונית ובכך לחולשת הגוף שנמצא גם כך במצב רגיש עקב הדלקת. ג. שימוש חוזר באנטיביוטיקה גורם לעמידות ויצירת פלורה לא נורמלית, קיים הרס של החיידקים הטובים גם כן, דבר המוביל לבעיות במערכת העיכול.

  מכאן שמומלץ השימוש ברפואה הקונבנציונאלית במידה וזהו הכרח, לאחר נסיונות למנוע ולטפל דרך הרפואה הטבעית.

  במידה וקיים שימוש באנטיביוטיקה מומלץ במקביל סיוע של הרפואה הטבעית ובעיקר לדאוג לשיקום פלורת המעיים בזמן ולאחר נטילת האנטיביוטיקה.

הטיפול הנטורופתי:

טיפול בצמחים:

הצמחים נלקחים בשל תכונותיהם הרפואיות. אופי השימוש, בחירת צמחי המרפא והסינרגיה ביניהם תלויים באינדיבידואל.  ישנם צמחים המשפיעים ישירות על דרכי השתן, לעומתם צמחים המשפיעים באופן עקיף, לדוגמא צמחים בעל פעלות אנטי בקטריאלית חזקה.

  זמן הטיפול בצמחי המרפא אורך לפחות שלושה חודשים ואופי הטיפול ושיטת הטיפול שונה מאדם לאדם. הרחבה בנושא צמחי מרפא ודלקת בשלפוחית השתן ניתן לקרוא במאמר טיפול הרבולוגי בדלקת בדרכי השתן.

טיפול תזונתי:

  בטיפול התזונתי מומלץ להרבות באכילת המזונות הבאים:

בצל ושום בכמויות גבוהות בשל פעילותם האנטי בקטריאלית.

פטרוזיליה בעלת פעילות משתנת ובכך תורמת לשטיפה וניקוי דרכי השתן.

אכילת פירות יער כגון אוכמניות, דובדבנים ובילברי המכילים פרואנתוציאנידינים, שהם ביופלבנואידים שנותנים לפרי את צבעו הכחול אדום ואחראים לפעילות נוגדת ההיצמדות של החיידקים לתאים הריריים של דרכי השתן. (לאפקט טיפולי יש לאכול מאה גרם פירות יבשים ביום, ולאפקט מניעתי חצי עד כוס חמוציות ביום).

אכילת מוצרי חלב מותססים כגון יוגורט ביו, המספקים את החיידקים הפרוביוטיים, התורמים לתפקוד תקין של מערכת העיכול ומונעים היצמדות של חיידקים בדרכי השתן.

הגברת מזונות בעלי יחס גבוה של מגנזיום ביחס לסידן, כגון: שעורה, תירס, כוסמת, שיפון, סויה, שיבולת שועל, אורז חום, בננה, שעועית ותפוח אדמה.

מומלץ להרבות בשתיית מיץ חמוציות לא ממותק המכיל חומרים פעילים המונעים היצמדות החיידקים לתאי השופכה ושלפוחית השתן ובכך יכולה להמנע הדלקת.

  יש להקפיד על שתייה מרובה המגדילה את נפח השתן ומסייעת בכך לשטיפת החיידקים ותחלופת נוזלי הגוף.

ניתן להוסיף את צמחי המרפא לחליטות מעבר לשימוש בהם כטינקטורה ובכך להשיג אפקט משולב של "נוזלים תרופתיים".

בנוסף מומלץ לשתות מיצי ירקות, המומלצים הם: סלרי, פטרוזיליה, חסה, מלפפון וסלק.

  מומלץ להמנע:

ממוצרים היוצרים סביבה חומצית, אלכוהול, קפאין, משקאות מוגזים, שוקולד, מזונות מעובדים.

  להמנע מפחמימות פשוטות בין היתר מפני שמפריעות לפעילות תקינה של מערכת החיסון.

תוספי תזונה:

ויטמין A – חשוב לשמירה והתחדשות רקמות ריריות בכלל ובדרכי השתן בפרט, בנוסף חשוב מאוד לתפקוד מערכת החיסון.

אבץ- חשוב להקפיד שיהיה מאוזן עם נחושת (50:2).

ויטמין C- משמש לחיזוק מערכת החיסון ומפחית סיכון ללקות בדלקת.

ביופלבנואידים (גרם אחד ביום).

פרוביוטיקה- מונעת הצמדות והתרבות חיידקים בתאים ובדרכי השתן, כמו כן מסייעת להרס חיידקים פתוגניים על ידי ייצור חומר אנטיביוטי טבעי. מומלץ לקחת במיוחד אם ישנו טיפול אנטיביוטי.

חמוציות- מונעת מחיידקים להתיישב על דפנות דרכי השתן ובכך מונעת שגשוגם. כטיפול מומלץ לקחת 2-4 כמוסות ולמניעה, במידת הצורך, כמוסה ביום.

 

 שיטות טיפול נוספות:

שטיפות וגינליות- ניתן לערוך את השטיפות באמצעות חותם זהב, סנדלווד, ג'וניפר, סודה לשתיה (מכיוון שהינו בסיסי).

ניתן להיעזר בשמנים ארומתרפיים להקלה, לדוגמא מריחת ג'וניפר וסנדלווד באיזור.

הקפדה על הגיינה נאותה של האיזור, הכוללת: ניגוב מיטבי לאחר יציאות, מקלחות יומיות ובעיקר לאחר קיום יחסי מין, להמנע משימוש בתחבושות הגייניות, בעיקר אם מכילות כימיקלים.

דלקות חוזרות מצביעות על מערכת חיסונית חלשה ולכן חשובה התמיכה לשיפור המצב החיסוני, וזאת ניתן להשיג על ידי: אורח חיים בריא, תזונה בריאה, מנוחה לגוף ולנפש- תרגול טכניקות הרפיה ושעות שינה מספיקות.

פעילות גופנית

לסיכום:

  דלקות בדרכי השתן הן שכיחות אצל נשים ויותר אצל נשים הרות.

  ישנן דרכי רבות להמנע מהדלקת וכן לטפל בה באופן יעיל. שיטת הטיפול הקונבנציונאלית כוללת טיפול אנטיביוטי אשר נותן מענה מיידי לבעיה ולסימפטומים שלא מרפים, עם זאת לא תמיד מטפל בשורש הבעיה, דבר שמוביל לעיתים להישנות הדלקת. לעומתו קיימים הטיפולים האלטרנטיבים שכוללים: צמחי מרפא שנותנים מענה לבעיה מכיוונים שונים ומותאמים לאדם ולאתיולוגיה, דגש על ההיבט התזונתי שיכול לטפל ואף למנוע את הדלקת והישנותה, תוספי תזונה,  שטיפות חיצוניות וארומתרפיה. בעבודה זו מובאת סקירה של צמחי מרפא  וטיפולים תזונתיים  המשמשים במניעה וטיפול בדלקות בדרכי השתן. טיפולים אלה מיועדים לטווחים ארוכים ודלקות לא חריפות. יתרונם על פני אנטיביוטיקה הוא בכך שהטיפול הינו טבעי ועובד על רבדים שונים של הבעיה באופן מקיף. לעומת האנטיביוטיקה הפועלת בצורה נקודתית על חיידק מסוים ואינה פותרת את הבעיה מהשורש. הטיפול הטבעי מתאים לכלל האוכלוסיה ואינו יכול להזיק או לחילופין לגרום לגוף להיות חסין בפני הבעיה, בנוסף צמחים משמשים אותנו למניעה. ישנם חיידקים שאמידים בפני אנטיביוטיקה.   עם זאת, במידה והטיפול האלטרנטיבי אינו עוזר והמצב מחמיר יש לטפל באמצעות אנטיביוטיקה על מנת למנוע סיבוכים.

 

 

הרשמה לעדכונים

לקבלת עדכונים, אנא השאירו מייל: